בטיחות בנסיעה עם כלבים אינה שונה מעקרונות הבטיחות בנסיעה עם ילד או נוסע נוסף ברכב
גם כלבים רגועים וצייתנים, שאינם קשורים כראוי, עלולים להפוך לגורם סיכון בעת בלימת חירום או תאונה – לעצמם ולשאר הנוסעים.
כלב שאינו מקובע עלול להיטלטל בעוצמה, לפגוע בנוסעים, להיפצע בעצמו ואף להפריע לשליטת הנהג ברכב.
לכן העיקרון ברור: הכלב חייב להיות קשור או מקובע באמצעות אמצעי ריסון ייעודי, המותאם לגודלו, למשקלו ולמבנה הרכב.
אמצעי הריסון אינו נועד "להגביל" את הכלב, אלא להגן עליו ועל כל יושבי הרכב – ולשמור על נסיעה בטוחה ומבוקרת.
בדיוק כמו שאנחנו לא מרגישים ש"קושרים" אותנו ברכב שאנחנו שמים חגורת בטיחות, ככה צריך לראות בדיוק את הכלב, אנחנו מגינים עליו (ועלינו) בכך שאנחנו משתמשים באמצעי ריסון מתאים.
אחד הפתרונות הנפוצים הוא רתמה ייעודית לרכב שמתחברת לחגורת הבטיחות או לנקודת עיגון.
חשוב לבחור רתמה מיועדת לנסיעה, במידה המתאימה לכלב, ולהדק כך שיהיה לו נוח לשבת או לשכב, שלא יוכל להתקדם קדימה או להסתובב חופשי.
כדאי להרגיל את הכלב לרתמה בהדרגה: קודם בבית לכמה דקות, אחר כך נסיעה קצרה, ורק אז נסיעות ארוכות.
לכלבים ננסיים וקטנים, כלוב נשיאה או תיק נשיאה קשיח הוא פתרון מצוין, כל עוד הוא בגודל נכון ומאובטח כך שלא יחליק או יתהפך.
כלוב יציב נותן לכלב "אזור בטוח", מפחית לחץ, ומונע ממנו לעבור בין המושבים.
אם הכלב נוטה לחרדה, אפשר להוסיף שמיכה מוכרת או צעצוע, ולוודא אוורור טוב.
איפה מושיבים כלב גדול (או בינוני) מקדימה או מאחורה?
ברוב המקרים המקום הנכון הוא המושב האחורי, כשהמטרה היא לייצר "אזור ישיבה" ברור ולמנוע תזוזה חופשית קדימה.
בעזרת רתמת רכב ייעודית המתחברת לחגורת הבטיחות/נקודת עיגון, כך שהכלב יכול לשבת או לשכב בנוחות – אבל לא להגיע למושב הקדמי.
חשוב להימנע מחיבור לקולר בלבד, ולהעדיף רתמה שמפזרת עומס על הגוף.
למה לא להושיב כלב על הברכיים של נוסע?
כי גם אם זה נראה "מחבק, נעים ובטוח", בזמן בלימה חזקה או תאונה הכלב עלול להיזרק קדימה או להימחץ בין גוף הנוסע לגוף הרכב, לכסא הקדמי או לדשבורד.
בנוסף, כלב שאינו מאובטח יכול לקפוץ ברגע אחד קדימה לתא הנוסעים ולהפוך לגורם סיכון לכל מי שנמצא ברכב.
הפתרון הבטוח הוא עיגון קבוע: רתמת רכב ייעודית, כלוב נשיאה מאובטח, או מיקום מאחור עם הפרדה מתאימה.
